השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו
לא לקחת אחריות עד הסוף, כי מה יגידו, הקושי לצאת דופן, להיות באמת מי שאני בפנים, לחיות את חיי האמתיים, זה דורש התמודדות, להביא את עצמי לקדמת הבמה, לא ממקום של אגו וגאווה אלא מפני שזה המקום בו עלי לעמוד, לחשוף את האמת שלי ולחיות אותה ולא ללכת עם ההמון כיוון שזה נוח, בטוח ומגונן אך במחיר כבד.
אנחנו ממציאים טכניקות מדהימות על מנת לא להימצא במצב הזה, הולכים מסביב, נמנעים, מספרים סיפורים בני אלף מילים, מהנהנים, מאשרים אך בלי להתחייב, מציגים חזות של יודעי דבר, כשבפנים האנרגיה מתגעשת ורוצה לצאת החוצה ולשרוף הכול, להגיד פעם אחת את האמת שלי כפי שהיא או בעצם כפי שאני, אך הפחד שאותה אנרגיה אצורה בפנים תשתחרר ו"הלוחם" שבתוכי יצא לקרב וישמיד הכול משתק אותי ומחזיר אותי לתלם.
הקרב האמיתי הוא על הזהות וייחודיות שלי, אין הדבר אומר להפסיק להתחשב ולהרגיש את האחר ולהתחשב בו, אך לא במחיר של ויתור על עצמי, ויתור הוא איננו דבר רע כלל אלא להפך ואף יכולת נעלה ביותר, השאלה היא מאיזה מקום הוא מגיע, מתוך בחירה אמתית או מפחד וחוסר רצון להתמודד ולהביא את עצמי לקדמת הבמה, זהו חשבון נפש שכל אחד מאתנו כדאי שיעשה בינו לבין עצמו.
האדם מצמצם את עצמו על מנת להתאים את עצמו לסביבה ולהימנע מעימותים, אך עצם תהליך העימות יוצר התפתחות ועוזר לנו לגלות את עצמנו, יכולתנו וכוחנו, שם אנחנו ללא מסכה, עימות מעצם קרבתו לאימות ולאמת איננו חייב להתנהל בכוחניות ובמכות מתחת לחגורה, הוא איננו חייב להיות אלים, אלה בצורה מכבדת של אנשים מבוגרים בעלי עמדות שונות המבטאים את רחשי ליבם, העימות מקרב אותנו אל עצמנו אל האחר ובסופו של דבר לאל, הוא תהליך של גילויהיכול להביא אותנו להכרה שאני טועה והאחר צודק, להפך ואף להבנה שיתכן ושנינו צודקים.
כל החזית הזו שטרחת להקים סביבך על מנת ל"הגן" על עצמך בעצם מופנית עכשיו כלפי עצמך, שהרי אדם בעצם פוגש רק את עצמו על היבטיו השונים, זהו טריק הסמוי מין העין, עימות עדין הוא סיעור מוחות סוג של הפרייה ויצירה משותפת, בבסיסו אתה צריך להביא את עצמך, הדגש הוא לא לפחד, כשאני לא בא עם האמת שלי נוצרת הטעיה, נוצרים קצרים והאנרגיה הזורמת והמחייה נעה בצורה נפולה, מכיוון שבתוך תוכי אני יודע את האמת המרה שאני לא מייצג נאמנה את מי שאני, אני יוצר מערכת שקרית גם ביני לבין עצמי ונפרד מהאמת שלי.
נכון איננו חיים בחלל ריק, יש קווים, עקרונות מובילים האמת היא נר לרגליהם היא מנתבת אותם לזרימה שמצמיחה את כולנו קדימה, אין הדבר אומר לא להתחשב בזולת, האם להיות באמת שלי זה אומר לא להתחשב באחר ?, נהפוך הוא עלינו ללמוד להכיל את שני הקצוות יחד, הם אינם כה רחוקים כפי שאנו נוטים לחשוב הם בעצם שני קצוות של אותו הדבר, בהבנה העמוקה הזולת הוא בעצם אני.
סיפור על ילד ופרפר
מסופר על ילד שמצא גולם של פרפר, ישב הילד והתבונן בגולם כשלפתע החל הפרפר שבפנים לנסות ולהיחלץ מתוך הקליפה, שמח הילד והחל לעזור בעדינות לקרוע את הקליפה מעל הפרפר, נחלץ הפרפר מהגולם ועמד לפרוס את כנפיו היפות לצדדים, אך לאחר זמן קצר קרס הפרפר וכנפיו קמלו, רץ הילד לאביו לשאול אותו לפשר הדבר, הסביר האב לילד שעל הפרפר לחלץ את עצמו לבד מתוך הקליפה הקשה ובכך דרך המאמץ הוא מזרים אנרגיה לכול גופו עד לקצוות כנפיו.
שמואל בן איש מנהל ומטפל ב\"דרך האור\" מרכז לרפואה משלימה, סדנאות להתפתחות אישית וצמיחה רוחנית, טיפולים אנרגטיים, קבלת מסרים והדרכה רוחנית.
